kifle נ' אשל לחמים בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת המבקשות (הנתבעות) לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן, אם וככל שתידחה התביעה כנגדן.

טיעוני הצדדים

2. נימוקי הבקשה, בתמצית, הינם כדקלמן:

א. התביעה מופרכת על פניה, בעיקר נוכח העובדה כי המשיב התפטר מעבודתו ולא פוטר.

ב. סיכויי הגביה של הוצאות המשפט הינם נמוכים, לאור העובדה שהמשיב הינו אזרח זר, השוהה בישראל באופן בלתי חוקי, והוא משולל נכסים וחשבון בנק, ואין לו כתובת קבועה בישראל. לפיכך, ככל שהתביעה תידחה וייפסקו כנגד המשיב הוצאות, לא יהיה למבקשות מאין להיפרע.

3. מנגד, טען המשיב, כי התביעה אינה מופרכת על פניה, וכי ממילא נתבעו רכיבים נוספים מעבר לפיצויי פיטורים. עוד טען המשיב כי עובדת היותו נתין זר חסר נכסים וכתובת קבועה, אינה מהווה עילה למנוע ממנו את נגישותו לערכאות.

דיון והכרעה

4. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 [דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

6.ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי עצם היותו של בעל דין תושב זר, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל; במידה ואין הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג– יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

7. ומן הכלל אל הפרט.

8. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע הינו נתין אריתראה, מדינה אינה אשר נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג.

בנסיבות אלה, מוטלת, כאמור, על המבקשות, החובה להוכיח אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדן מופרכת על פניה; יגרם להן נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשה ובתצהיר התומך בה ובתגובה לבקשה, מצאתי כי המבקשות לא הוכיחו אף אחת מאלה.

11. ראשית, לא מצאתי כי התביעה מופרכת על פניה. מדובר בתביעה שעניינה מימוש זכויות בתחום משפט העבודה המגן (פיצוי בגין העדר הפרשה לקרן פנסיה; פיצויי פיטורים; פדיון ימי חופשה; דמי חגים והוצאות נסיעה), הנובעות, לטענתו, מעבודתו וסיומה של עבודתו אצל המבקשות, ולא בתביעה לפיצויי פיטורים בלבד. במסגרת כתב ההגנה הוכחשו, אמנם, טענות המשיב, לרבות הטענה כי פוטר מעבודתו, ואולם, שאלת זכאותו של המשיב לרכיבים הנתבעים בתביעה, לרבות השאלה אם פוטר מעבודתו או שמא התפטר, הן שאלות הטעונות בירור עובדתי ומשפטי ולא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך, כי תביעתו של המשיב מופרכת וחסרת בסיס.

12. שנית, המבקשות לא טענו וממילא לא הוכיחו כי המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין ו/או של בית משפט אחר.

13.שלישית, המבקשות לא הביאו כל ראיה לנזק העלול להיגרם להן מעצם ההתדיינות עם המשיב. הטענה שיקשה עליהן להיפרע מהמשיב, ככל שיוטלו עליו הוצאות משפט, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות טעם מספיק לפגיעה בזכות הגישה של המשיב לערכאות.

15.סוף דבר – הבקשה נדחית.

16. במכלול נסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב את המבקשות בהוצאות.